לא פשוט אבל נאלצת החל מהיום לקחת מנוחה מלאה ליומיים ארוכים של 34 קמ , מבחינתי זה יותר קשה מללכת ,אני עקשנית אבל יש גבול ,טוב שאבי יסבול לבד😜 לא מצליחה לדרוך על רגל שמאל .
קשה לי אבל יש להכיר במציאות ולהנות ממנה . אין אוטובוסים ואני אופטימית כרגיל לגבי טרמפים ,הסטטיסטיקה אכזרית לפעמים 😅כך מסתבר .
אבי יוצא לדרך ואני מחכה למכוניות וNADA כלום אין כמעט רכבים במשך שעתיים
קצת הטעו אותי ואני מבינה בשעה טובה . שכנראה הכביש הקצתתתת😆… יותר ראשי נמצא במרחק 4 קמ ,עוזבת את הכפר ,הולכת לאטי ומגיעה לכביש הנמצא צמוד לכביש המהיר ,עוברים קצת יותר רכבים אך לא עוצרים, אמצע היום מתקרב ואני מבינה שאם לא יעצרו לי אגיע באיחור ואבי יהיה בפאניקה😨, אחרי עוד שעתיים כשאני עושה סטטיסטיקה בראש (על מנת להעביר את הזמן ) כל כמה מכוניות עוצרים וזה לא בדיוק עובד …
כשאני מאבדת תקווה , עוצר בחור צעיר👨🍳 ולוקח אותי עד למחוז חפצי במיוחד ,,מסתבר שהוא עובד במסעדה בסנטיאגו דה קומפוסטל והוא מעדכן אותי שעשרת ההולכים הראשונים שמגיעים למסעדה כל יום מקבלים ארוחה חינם ,זהו יש משימה כשנגיע ליעד והכי חשוב להודות לו על הטרמפ ,אחרת כנראה הייתי עדיין שם מחכה עד עצם היום הזה , ☹️
אני מגיעה לכפר אבי בהיסטריה😤 חשב שקרא לי משהו בדרך ,הדימיון המפותח שלו עבד שעות נוספות .😆
אוכלים ארוחה מעולה סוף סוף , מרק ירקות , סלט מתובל להפליא, אני לא מצליחה לסיים אותו למרות שעבדתי כל היום בטרמפים 🤪ועמדתי והלכתי כמה קמ ,
בקבוק יין שלם לאבי הוא מאושר אך לאט לאט נשבר ולא מסיים את הבקבוק .
ההוסטל נקי ומושלם , אבי מתפשט לקראת הכביסה ,הצרפתיות והספרדיות לא מתרגשות
אני כן 😔,והן מפטירות כלאחר יד , כולנו עשויים אותו דבר .👍
0 Comments