הרפתקאות יומיומיות וגלובליות : From Caraneveral to Caracaboso 9.5.2022 Day 13

לא הספקנו להתאושש מיום האתמול , והיום מצפים לנו כ40 קמ,

אנחנו ו2 הגרמנים שאיתנו בחדר קמים בחמש בביקר ,אוכלים ארוחת בוקר זריזה ויוצאים ברבע לשש בדרך עם הפנס .

תחילת הדרך עליות בין גבעות ,עדיין קריר ורוב הדרך בצל .

דווקא בשעות החמות אנחנו שוב בשטחים לא מוצלים,🥵

גם היום אין כפרים בדרך על מנת להצטייד במים ומזון ,רק לאחר שבע שעות הליכה אנחנו פוגשים בר בכפר הראשון ופושטים על הסופר שלידו קונים משקאות אנרגיה ואוכלים סנדוויץ .

קשה לעזוב את אזור הנוחות. והצל 😫 ואחרי 45 דקות יוצאים לכ10 קמ אחרונים , הקשים ביותר על כביש אספלט רותחחחחחחח .

הדרך אינסופית , לאחר כחמישה קמ, אני מזהה התכנות למים,

עדיף לא להשלות את עצמנו אני אימרת לאבי, אנחנו ניגשים למבנה שכתוב עליו מים לשתייה ואכן מים קרירים נעימים ,אנחנו מתנפלים על המים כאילו היינו במדבר 40 שנה,

מרטיבים את הכובע הראש וכל הגוף רציתי להישאר שם לנצח אך אבי מחלץ אותי משם ומבקש להתקדם😠.

עוברים עוד כמה קמ , שכחנו את המים והחום מעיק שוב🥵 ,

לפתע אני רואה רכב מחנה בשדות ממנו יוצא אדם והולך לעברנו בידו מטרייה, הוא שואל אם אנחנו אבי ותרצה,

מביא אותנו אל חרכב מוריד מעלינו את התרמילים ,

מכניס לרכב ונותן לאבי מטרייה ומציע לי להיכנס לרכב ,אני כמובן ☹️מסרבת לנטוש את אבי ברגעיו סליחה בקמ האחרונים ואנו ממשיכים ללכת ללא תרמילים, אני אוחזת במטרייה וזה מדהים איזה הבדל עצום זה ללכת עם צל מעל הראש , הקלה אינסופית . וכמובן ללא תרמיל .

אחרי 4 קמ אינסופיים מגיעים למלון ,מחוקים , הרגליים שורפות מאפקט האספלט ,מורידים את הנעליים בקושי והרגליים בוערות , מקלחת ומנוחה במיטה ,לא מסוגלים לזוז.

באותו רגע אני מודיעה לאבי שאני לא מוכנה מחר לללכת על התוכנית של עוד 39 קמ והפעם ללא מים כל הדרך וללא נקודות יישוב, אני בשביתה.☹️

בינתיים חייבים לאכול,מוצאים במטבח פסטה יבשה , מדדים בקושי לסופר הקרוב,מתפנקים בגלידה🍦,פירות וירקות 🍊🍅🥕🍏,ויוגורטים ,ואבי שכוחו עדיין במותניו ,מבשל לנו פסטה עם ירקות, אין שמן ,זוג הולנדים שיושב איתנו מנדב לנו פיסת חמאה.

ההולנדים מתחילים לספר לנו על כל ההחליכות שעשו בפירוט תאריכים🤭 אלפי קמ מהולנד לסנטיאגו ,הליכות מצרפת לרומא רכיבות אופניים בכל אירופה, ספרו לנו על כל מעלליהם חצי שעה ולנו לא נותר כבר מה לספר🤭,

בעוד שבוע הם נוסעים לסנטיאגו ושם מתנדבים במשרד הצליינים ,ההולנדים שהלכו את השביל יגיעו אליהם לקומה הראשונה ויספר להם על ההליכה ועל חייהם ,סיפורים עצובים מאוד😢 וסיפורים שמחים גם לעיתים😃 .

לאחר שבועיים הם כבר לא מסוגלים להקשיב, וחוזרים להולנד.

קבעתי איתם פגישה כשנגיע לסנטיאגו , נעלה למשרד שלהם ונקווה שיהיו לנו רק סיפורים שמחים🤗

לסיכום היום ניתן להירג מצאנו דרך לפצל את השלב הבא ביומיים ולהתאושש👍.