From Bandeira to Deseiro 1.6.2022

היום צפוי יום גשום במיוחד ואני מחליטה לא להאט לאבי את הקצב ולהיתקע באמצע היערות 😏…

אבי יוצא בשש וחצי בבוקר ואני מחכה עם השלישיה הספרדית  לאוטובוס,  

בשיחה  בינינו מתברר שהאחות שטיפלה באבי עובדת  כ42 שנה במחלקה אונקולוגית ואני  אומרת לעצמי ולה  על מה אני מתלוננת …

מחכים לאוטובוס ומנהלים שיחה על מהות החיים וכל זה בספרדית🥸 .

אני מגיעה לכפר שמרוחק  רק 10 קמ מסנטיאגו , ופוגשת חברים מהדרך שלא ציפיתי  לפגוש ,את המרפתים הנחמדים שעדו תחרות ריצה עם אבי מרוב מרץ שהיה להם, הם חזקים במיוחד 💪💪 ואת חואן שמגיע כרגיל עצבני😡. ומפטיר שוב ,הכל mierda כלומר חרע 😉 בקמינו  הזה וזר  לא יבין זאת ,

סיפורים של ספרדים😳 ,כאן לא איהבים את הספרדים הקטלנים  והוא היה צריך ללכת 40 קמ 

בגלל שלא קבלו אותו באחד ההוסטלים.אני ואבי מחבקים אותו😍. מעודדים אותו🥳🥳 והוא שמח בחלקו.

בעלת ההוסטל מקבלת אותי מפנקת אותי בקפה☕️ על חשבון הבית ,מדהים כמה מרגישים חום מאדם שבאמת אוהב בני אדם ללא שום תמורה . 

אי אפשר לזייף את זה.  היא באה מחבקת אותי נוגעת בי בחמימות שואלת לשלומי ודואגת לי כמו אמא . אשה נדירה .


סיכום המרחקים  של הקאמינו פלאטה והכפרים בדרך והכי חשוב מוסר השכל .אל תרוץ או תמהר כי לא משנה לאן תשאף 
להגיע   , בסופו של יום תגיע מקסימום לעצמך … 

 

אני והשלישיה הספרדית 
מזג אוויר קודר ירד על כוחותינו 😜(אבי) 


עץ זיכרון שאבי פגש😥 בהליכה 
 
אני מחכה לאבי והבנות שמגיעות מפזזות לצלילי מקרנה👯‍♀️ 
אבי מגיע שמח אך רטוב 💦💦💦💧☔️☔️🌧⛈🌧🌦


אני והצרפתיה שמלווה אותנו כבר שבוע ,ביום האחרון היה קרע בינה לבין הפסיכיאטרית האיטלקית 

אני עושה מסג לרגליים הגמורות של אבי וחואן החבר הספרדי שלי מת מקנאה ,הפסיכיאטרית פולטת זו אהבה 
וחואן מפטיר בספק בציניות וספק בקנאה 🙃 אהבה של הרגליים …🦶🦶🦶🤩

AMOR DI PIEDI 

ארוחת צהריים מהטובות שאכלנו בבר ששייך  לפמיליה של ההוסטל   





 



נפרדת מבעלת ההוסטל המדהימה שפנקה אותי ודאגה לי 🥰🥰🥰



Post a Comment

0 Comments